|
"רצח בבית האדום" – ביבליוגרפיה נבחרת
אהוד בן עזר, חדשות בן עזר, גיליון 744 ,21 במאי 2012. זמין אונליין בכתובת הבאה:
אהוד בן עזר, ימים של לענה ודבש, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1998. נורית גוברין, שורשים וצמרות, פפירוס, בית ההוצאה, אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת תל-אביב, תל אביב, 1981. יעקב יערי-פולסקין, חולמים ולוחמים, הוצאת גיסין, תל אביב, 1922. לואידור הוא שתרגם את הספר מיידיש לעברית, וברנר התנבא כי יום אחד עוד יתווסף לספר ערך על לואידור עצמו. הנבואה המרה התגשמה לאחר הירצחם. יוסף לואידור (הקדמה מאת דב לנדאו), סיפורים, הוצאת מסדה, תל אביב, 1976. סיפוריו של לואידור זמינים גם בפרויקט בן יהודה ברשת. שמעון קושניר, לדמותו של יוסף לואידור, "דבר", 20 באוגוסט 1976. יעקב שביט, יעקב גולדברג, חיים באר (עורכים), לקסיקון האישים של ארץ ישראל 1799-1948, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1983. יוסף לואידור כדמות בדיונית בספרות העברית: משה שמיר, עד הסוף, תל אביב, עם עובד, 1991, עמ' 97 ואילך. נתן שחם, אבן על פי הבאר, תל אביב, ספריית פועלים, 1956. על פי האמור בספר, ברנר סירב להתפנות ברכב החילוץ משום שלא רצה להפקיר את האחרים, ובכלל זה יוסף לואידור וצבי שץ (שם, עמ' 530). אהרן מגד, עוול, תל אביב, עם עובד, 1996, עמ' 90-86. היחסים האינטלקטואליים המיוחדים שנרקמו בין לואידור לברנר מופיעים בספר כסיפור בתוך סיפור. עוד יצוין כי הסופר הנשכח דוד שחר כתב בספריו ("יום הרוזנת" ו"קיץ בדרך הנביאים") על דמות תימהונית בשם יוסף לואידור, אך פרטי הביוגרפיה שלו אינם חופפים לאלה של לואידור ההיסטורי. לואידור בספריו של שחר הותקף על ידי ערבים אך לא נהרג, אלא התאסלם בכפייה והצטרף לכת מוסלמית קנאית. מידע על הסופר יוסף חיים ברנר: יצחק בקון, ברנר בלונדון, תל אביב. אורי ברנר, על י.ח. ברנר: עוד זיכרונות, הקיבוץ המאוחד, 1991. יוסף חיים ברנר, כתבים, תל אביב, ספריית פועלים, הקיבוץ המאוחד, תשל"ח. יוסף חיים ברנר, גיליונות המעורר. יוסף חיים ברנר, "לענייננו", קונטרס, 1920, כרך ב', עמ' 177. במאמר זה מתנבא ברנר על הירצחו בידי ערבים. מנחם פרי, שב עלי והתחמם: הדיאלוג ההומואירוטי בין ברנר לגנסין, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2017. מנחם דורמן ועוזי שביט (עורכים), מחברות ברנר, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1984. אניטה שפירא, ברנר: סיפור חיים, תל אביב, עם עובד, 2008. חיים באר, גם אהבתם, גם שנאתם, תל אביב, עם עובד, 1992. מידע על נסיבות הרצח: המכון לחקר העבודה על שם לבון, תיקים: IV 104 37 107 A וכן IV 104 688 96. התיקים כוללים עדויות בגוף ראשון של המעורבים בפרשת הרצח כפי שנאספו בדו"ח משטרתי מיוחד מאת בכור שלום שטרית, ובכלל זה הגנן מוראד אלקרנאווי, אמו של הנער עבד אלווהאב, חוקר פרטי, בני משפחת לרר ואחרים. ארכיון יד טבנקין, רשימותיו של גרשון גרא - חטיבה 25 /מ, מכל 69 , תיק 7. התיק כולל רשימות בכתב ידו של ביוגרף משפחת לרר מנס ציונה, ששהו בבית היצקרים ערב הרצח, ובו פרטים רבים על יושביו, ובכלל זה על ניסיון האונס שעבר לואידור ערב הירצחו. מ. בן אלול, "פרעות בחודש האביב – 1 במאי 1921", דבר, 30 באפריל 1971. עלי מהר, "ברנר חייו ומותו", דבר, 30 באפריל 1971. יאיר קדר, "אם שכולה, אלמנה ובלש: עדויות מ'הבית האדום'", הארץ, 5 במאי 2003. מרדכי קושניר, אהל לדברים שבכתב, תל אביב, 1921. רבקה שץ-יצקר, "צבי", דבר הפועלת, מאי 1941. רבקה שץ-יצקר, "מפי רבקה יצקר-שי", במחנה, 26 באפריל 1971. מעיזבונה של רבקה יצקר-שץ, בתוך: מוקי צור, אביב מוקדם, תל אביב, עם עובד, 1984, עמ' 84. תערוכה לזכר הנרצחים במשכן ברנר – בית הנוער העובד והלומד, רחוב קיבוץ גלויות 120, תל אביב. Thomas Haycraft, "Palestine Disturbances in May 1921", London, His Majesty's Stationery Office, 1921 – זהו סיכום החקירה שנערכה בידי הבריטים על מאורעות תרפ"א, ובכלל זה רצח ברנר.
|