על אלון חילו

אלון חילו הוא סופר ישראלי, תושב תל אביב, גרוש ואב לשתי בנות. בקיץ 2014 יצא מהארון מול כלי התקשורת בישראל.

ספרו החדש, הכי רחוק שאפשר, ראה אור בינואר 2012 בהוצאות ידיעות ספרים, ומגולל את סיפורן של שתי דמויות: מיכאל, פרקליט אפרורי בן שישים היוצא למסע נטול כל רסן בעולם, ואחיינו בן העשרים נדב הנשלח למשימות קפקאיות במהלך שירותו הצבאי.

בשנת 2008 הוציא אלון חילו את ספרו רב המכר אחוזת דג’אני, רומן היסטורי המתרחש ביפו בשנת 1895, המתאר את היחסים הסבוכים בין דמויות פלסטיניות ויהודיות, הלכודות במאבק על שליטה באדמה. הספר זכה בפרס ספיר לשנת 2009 – זכייה שבוטלה בהחלטה שנויה במחלוקת ועורר הדים ציבוריים רבים, בארץ ובעולם.

ספר הביכורים של אלון חילו, מות הנזיר, יצא לאור בשנת 2004, תורגם לשפות רבות, היה בין חמשת המועמדים הסופיים לזכייה בפרס ספיר ב-2005 וזכה בפרס נשיא המדינה ליצירת ביכורים ב-2006. מות הנזיר הוא רומן היסטורי ובו סיפור-מחדש של עלילת הדם נגד יהודי דמשק שהתרחשה ב-1840.

אלון חילו נולד ביפו בבית היולדות דג'אני-צהלון ב-1972, בן להורים יוצאי דמשק. את תחילת דרכו ככותב עשה אלון חילו בג יל 16, בכתיבת תסכיתים לתוכנית "בראש צעיר" ברשת א' של קול ישראל, ביניהם סדרת תסכיתים בשם עמדת מפתח על הרפתקאותיו של ילד מפתח המגיע מדי צהריים לדירה ריקה.

בתחילת שנות ה-90 פרסם שני סיפורים קצרים: גן החיות התנ"כי בירושלים, על אישה חרדית המנסה לפרוץ לכלובו של האריה בגן החיות ולקיים עמו מגע מיני ("עיתון 77", 1992); ונראה לאחרונה, על חייל קרבי המתגייס מבלי דעת לחיפושים אחרי עצמו (כתב העת "מאזניים", 1993).

אלון חילו הינו בעל תואר במשפטים וכן תואר באמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. במשך לימודיו כתב אלון חילו שני מחזות שהועלו במסגרת פסטיבלים: הערב חתונה, קומדיה שחורה על חרדותיה של אישה המתבשרת כי אירע פיגוע סמוך למקום עבודתו של בעלה. הקומדיה הועלתה ב"פסטיבל תיאטרון קצר" ב-1998 בבימוי אילן תורן, ובגילומם של עפרה ויינגרטן ודורי טפר. המחזה השני, היום של הכלבים, מחזה בסגנון האבסורד על זוג צעיר הסובל מהתעללות יומיומית מצד כלבי השכנים, הועלה בפסטיבל עכו ב- 1999 בבימויה של גילי בר-הלל. שני המחזות, בתרגום לאנגלית של גילי בר הלל, הועלו ב-1997 גם בתיאטרון הסטודנטים של אוניברסיטת הרווארד, ארצות הברית.

מאמריו של אלון חילו כוללים, בין היתר, מסה על "תמול שלשום" ובה קריאה פוסט-קולוניאליסטית המציעה פרשנות חתרנית, לפיה הכלב בלק מייצג באופן תת-מודע את הנרטיב הפלסטיני. המסה התפרסמה בכתב העת "הו!" ב-2006 תחת השם סיפורו של כלב שאהיד.